דאואיזם – הדרך הגדולה

מראשית ימיי, חוויתי חיבור עמוק ותקשורת פתוחה עם בעלי חיים, צמחים ואבנים. אני בטוחה שרבים מכם יוכלו להזדהות עמי, גם אם אינכם יודעים להגדיר את חווייתכם הייחודית במילים. לקח לי זמן-מה לבטוח בתחושותיי, בחסותן רקמתי את מרבית עשייתי האישית והמקצועית עלי אדמות. תוכלו לתאר לעצמיכם כמה גדולה הייתה שמחתי כשגיליתי כי ישנם רבים שחווים יחסי קרבה וחברות עם ייצוגי עולם הטבע, ויתרה מכך, מוצאים בחסותם חיבור לחוויה של הרמוניה פנימית ואחדות עם כל הקיים. בליבי חיה אמונה שלמה אודות יכולתנו לשוב לאיזון עם תנועת החיים והטבע – הטבע הסובב אותנו והטבע שבתוכנו כאחד. החכמה הדאואיסטית בהחלט מאפשרת נתיב מופלא בדרכנו לשם.

הדאואיזם הוא אורח חיים שמקורו בסין העתיקה. תורתו מנחה להעמקת הקשר עם העצמי ועם היקום על ידי למידה ישירה מעולם הטבע והמחזורים המתקיימים בליבו. הדאואיזם הוא מקורה של תאוריית היין והיאנג, עליה מבוססת תורת חמשת האלמנטים היקרה לי כל-כך. חמשת האלמנטים – אש, אדמה, מתכת, מים ועץ – מייצגים תנועות אנרגטיות המתקיימות בגוף ובנפש האדם ובעולם הטבע כאחד. בזכות היכרות עם אופייה של כל תנועה, לצד השאיפה להשיב את ההרמוניה ביניהן, בכוחנו לקדם מצב של בריאות גופנית ונחת רוח.

מטה, אשתף אתכם בידע העולה מספריו של בנג'מין הוף, "הדאו של פו" ו-"הדאו של חזרזיר". ספרים מלאי-חן אלו נועדו לגשר את החכמה הדאואיסטית לילידי המערב על ידי מתן דוגמאות הלקוחות מסיפורי פו-הדוב של א. א. מילן. אני ממליצה עליהם בכל לב.

מהו מקור הדאואיזם?

"אין צורך לבקר בסין על מנת לפגוש בשורשי הדאואיזם. למעשה, כל נקודה בעולם בה נוכל לשהות בכל רגע ורגע תוכל להיחשב כמקום לידתו של הדאואיזם, בין אם היה ידוע בשם זה או בשמות אחרים. הלך רוחו היה טבוע בכל בתקופה שקדמה ל"פירוד הגדול"."

לחיות בהרמוניה עם כל הקיים

"לפני אלפי שנים, האדם התקיים בהרמוניה עם הטבע. הוא חי לצד חיות, צמחים וצורות חיים אחרות. על אף ההבדלים ששררו בינו לבינן, האדם מעולם לא חווה את צורות החיים האחרות כנחותות ממנו והכיר בערך תפקידיהן הייחודיים. באותה העת, הוא תקשר עם סביבתו על ידי מה שאנו מכירים כ"טלפתיה" ופעל בשותפות עם רוחות הטבע ומלאכי האדמה, עמם חלק את האחריות לטיפול בעולם.

האוויר בכדור הארץ היה שונה מכפי שהוא כיום. באותם זמנים, הוא היה לח מאוד – לחות שסייעה לשגשוג הצמחייה. מגוון רחב של ירקות, פירות, זרעים ודגנים צמח על פני האדמה. היות והאדם ניהל אורח חיים שליו והתבסס על אכילת מגוון של צמחים עשירים, הוא חי חיים ארוכים יותר בהשוואה לבני האדם בהווה. פגיעה בבעלי החיים, בין אם לשם אכילה או כספורט ארעי, הייתה עניין שלא עלה על הדעת. האדם חי בשלום עם צורות החיים האחרות, אותן החשיב לחברותיו ולמורותיו.

אך עם הזמן, תחילה באיטיות ולאחר מכן בקצב שגדל והלך, היוהרה של האדם החלה לצאת מאיזון. לאחר שגרמה לתקריות בלתי נעימות רבות, הושגה הסכמה באשר לכך שהאדם צריך לצאת לבדו אל העולם על מנת ללמוד לקח חשוב. הקשרים נשברו."

היפרדות האדם מן הטבע

"לבדו, מנותק מהשפע שהתקיים בתוכו ומנוכר לעולם שיצר אותו, האדם כבר לא היה מאושר. כך, הוא החל בחיפושו אחר האושר שאבד לו. כשמצא דבר-מה שהפיח בו תחושה שדמתה לאושר מעברו, הוא התאווה לנכס אותו לעצמו ולצבור יותר ויותר ממנו, התנהלות שעוררה מתח רב בחייו. חרף מאמציו, רדיפתו אחר אושר ממושך וצבירת תחליפים ארעיים לאושר לא עוררה בו תחושת סיפוק.

כיוון שאיבד מיכולתו לתקשר עם צורות החיים האחרות, הוא ניסה להבינן דרך פעולותיהן – אותן הרבה לפרש באופן שגוי. כיוון שחדל משיתוף הפעולה עם רוחות הטבע ומלאכי האדמה לטובת הכלל (ובמקום זאת, ניסה לתמרן את משאבי הארץ לטובתו בלבד), צמחים רבים החלו לגווע. כוכבינו נעשה יבש יותר, כמות הצמחים הצטמצמה והלכה ומדבריות החלו להופיע. מיני הצמחים ששרדו הפכו להיות קטנים, נוקשים וחיוורים יותר וערכם התזונתי פחת. בהתאם לכך, מחלות החלו מופיעות בקרב בני האדם ואורך חייהם הצטמצם. בחסות חוסר רגישותו שגבר והלך, צמצום ההיצע התזונתי הביא את האדם להרוג ולאכול את ידידיו, בעלי החיים. במהרה, החלו אלו להימנע מקרבתו ולהפוך מפוחדים ומלאי חשד באשר למניעיו.

לאחר מספר דורות, כמעט ונשכחו פני החיים בעידנים שקדמו לפירוד הגדול. האדם כבר לא חווה שותפות עם עולם הטבע ועולמו הרוחני והחברתי הצטמצם לגבולות המין האנושי בלבד. למרבה הצער, האדם החל לנצל ולנהוג באלימות גם כלפי בני מינו. גברים החלו לשעבד ולהרוג זה את זה. כשאדם בעל-השפעה פגש באדם אחר שנראה, דיבר, חשב או פעל באופן השונה ממנו, הוא כפה עליו בגסות את עקרונותיו שלו – אותם החשיב כראויים יותר."

השבת החכמה אל המין האנושי

"חיי המין האנושי נעשו כה עגומים, עד כי לפני-2000-3000 שנים, החלו רוחות מוכשרות להיוולד על פני כדור הארץ בגוף אנושי במטרה להשיב לאנושות את האמיתות שנשכחו. בעת זו, האנושות הפכה להיות כה מפולגת וחסרת רגישות כלפי חוקי-היסוד של העולם הטבעי, כך שהחכמה שהעבירו הרוחות המוכשרות הובנה באופן חלקי בלבד."

התאווה האנושית מוסיפה להרחיק אותנו מהאמת

"עם הזמן, השתנו תורותיהן של הרוחות המוכשרות בשל תופעה שניתן לכנותה "סיבות פוליטיות". דמויות המפתח בארגונים האנושיים שירשו את החכמה ביקשו לעצמם כוח ועליונות על אחרים. אנשים אלו הפחיתו מחשיבותן של צורות החיים שאינן אנושיות (בעלי-חיים, צמחים, אבנים ותופעות אחרות) וסילקו מהכתבים הצהרות על פיהן אלו מחזיקות בתבונה, נשמה ומהות אלוהית. השמימי, עמו כולנו מקיימים מגע מתמיד, מגלם מצב של אחדות עם האלוהים הזמינה לכל אדם הנכון לנהוג בענווה ולעקוב אחר חוקי-היסוד של העולם הטבעי. למרות זאת, תאווי הכוח ביקשו להעביר לתלמידיהם כי גן העדן הנו מקום אליו מגיעים בני אדם (ורק בני אדם) לאחר מותם, ורק במידה ונהגו בהתאם לחוקי הארגונים שלהם. בהתאם לכך, בשל התערבות היוהרה האנושית, גם הרוחות המוכשרות לא יכלו להשיב את ההרמוניה אל כנה."

האדם מתקשה להאמין ביכולתו לתקשר עם תודעת הטבע

במהלך מאות שנים, אנשים מלאי תבונה ורגישות העבירו ידע העוסק בפירוד הגדול ובתור הזהב שקדם לו. כיום, במערב חובב התעשייתיות, ידע זה מסווג כאוסף של אגדות ומיתוסים גרידא – סיפורים הנשענים על לא יותר מאשר דמיון ורגש, בהם מאמינים רק אנשים מסורתיים ופשוטים. זאת בעוד שאנשים רבים יצרו קשר עם רוחות הטבע ומלאכי האדמה. ויתרה מכך, מגוון קהילות קיבלו מהם הנחיות באשר לגידול תבואה איכותית. למרות שתיאורים הנוגעים לפירוד הגדול נוכחים בכתבי-הקודש של הדתות המרכזיות בעולם, נראה כי חסידים רבים של דתות אלו אינם מאמינים בהם אמונה של ממש.

הידע שבכל זאת נשמר

"אולם, מספר אמונות, תרגולים וכישורים שקדמו לפירוד הגדול נשמרו. ביבשת הצפון-אמריקאית, הידע מועבר באמצעות תורות ילידיות שנותרו בידיי אלו המכונים "אינדיאנים". ביבשת אירופה, ניתן לזהות את השפעותיו בתופעות חדשות דוגמת מעגלי אבנים וסימון קווי האחו (אותו הסינים מכנים "עורקי הדרקון" ורואים כערוצים בהם עוברת אנרגיית האדמה). בטיבט, טרם הפלישה הקומוניסטית, הידע נשמר במסגרת הבודהיזם הטיבטי שקדם לבודהיזם המוכר לנו באלפי שנים. ביפן, ניתן לזהות את החכמה במספר אמונות ופולחנים של הדת העממית, "השינטו" – דרך הרוח. בסין, הידע העתיק הועבר במסגרת הדאואיזם. למרות התנגדותו האלימה של השלטון הקומוניסטי בסין, הוא מוסיף לעבור גם כיום."

מהו דאואיזם?

"הדאואיזם היא דרך חיים המבוססת על קיום הרמוניה עם "הדאו". את המילה הסינית DAO ניתן לפרש כ"דרך", "נתיב" או "עיקרון".  הדאו מייצג את תנועת עולם הטבע, החושפת את מורכבות אופיו של הקיום. ניתן להחשיב את הדאואיזם לפילוסופיה, לדת או לאף לא אחת מאלו – היות ואינו תואם לתפיסה המערבית אודות פילוסופיות או דתות.

בסין, ניתן להתייחס לדאואיזם כאל משקל הנגד של הקונפוציאניזם – התורות המוצפנות, הפולחניות, של קונג פו-טסה ("החכם קונג"), הידוע במערב כקונפוציוס. למרות שהקונפוציאניזם איננו דת על פי מובנים מערביים, ניתן לראות דמיון בינו לבין הנצרות הפוריטנית. זאת בשל השקפתו – המעמידה את האדם במרכז העולם, מתנכרת לטבע ושמה דגש על ציות נוקשה למוסכמות. הקונפוציאניזם מאופיין בגישה סמכותית ומבוססת-היגיון על החיים. הוא עוסק בעיקר ביחסי-אנוש – חוקים חברתיים, פוליטיקה ומדרגים. תרומותיו העיקריות היו בתחומי השלטון, העסקים, יחסי השבט וההשפעה והערצת הקדמונים. עקרונותיו החיוניים ביותר של הקונפוציאניזם הם צדק, הגינות, חסד, נאמנות, אמונה טובה, חובה ויושר. בקצרה, קונפוציאניזם עוסק במקומו של היחיד במסגרתה של קבוצה.

בניגוד לכך, הדאואיזם עוסק בעיקר ביחסו של היחיד אל העולם. תרומות הדאואיזם היו ברובן מדעיות, אמנותיות ורוחניות. ממנו נולדו המדע, הרפואה, ציורי הנופים ושירת הטבע הסיניים. עקרונות המפתח של הדאואיזם הם פשטות טבעית, פעולה ללא מאמץ, ספונטניות וחמלה.

ההבדל הקל ביותר להבחנה בין קונפוציאניזם ודאואיזם מבוסס על רגש ותחושה. הקונפוציאניזם הוא קפדן, מאורגן, אבהי ולעיתים חמור. זאת בעוד שהדאואיזם הוא שמח, עדין, ילדותי ורוגע – בדומה לסמל המזוהה עמו, סמל המים הזורמים.

שלושת מארגני הדאואיזם

"מבחינה מסורתית, הדאואיזם נשען על תורותיהם של שלושה אנשים.

הראשון הוא לאו טסה ("החכם לאו"), הידוע כמחברו של החיבור המסורתי Tao Te Ching (המכונה "ספר הדאו"). הספר נכתב לפני כ-2,500 שנים וניתן לראותו כספר התנ"ך של הדאואיזם.

השני הוא צ'ונג טסה ("החכם צ'ונג"), אשר כתב מספר חיבורים חשובים וייסד אסכולה של סופרים ופילוסופים במהלך "תקופת המדינות הנלחמות", לפני כאלפיים שנים.

השלישי הוא הקיסר הצהוב האגדי למחצה, עליו נאמר כי שלט בסין לפני 4,500 שנים. לזכות הקיסר הצהוב נזקפים עקרונות ויישומים של רפואה, חשיבה ואלכימיה.

שלושת דמויות אלו מוכרות כמארגנות והמקשרות הגדולות של המחשבה הדאואיסטית. יהיה בלתי-שלם להגדירם כמייסדיה, היות וחכמת הדאואיזם קדמה ללידתם. צ'ונג טסה כתב אודות העידן המופתי במהלכו האדם התקיים בהרמוניה עם הדאו. הוא כינה אותו "עידן המעלות מושלמות".

עידן המעלות המושלמות

"בעידן המעלות המושלמות אנשים חיו בין בעלי-החיים והציפורים כחברים במשפחה אחת גדולה. לא היו כל הבחנות בין "עליונים" ו-"נחותים" שיפרידו בין אדם לאדם או בין מין אחד למשנהו. הכל שמרו על מעלותיהם הטבעיות וחיו בעידן של פשטות טהורה. בעידן המעלות המושלמות, חכמה ויכולת לא סומנו כיוצאות מן הכלל. החכמים היו נראים כלא יותר מאשר ענפים שנמצאו גבוהים יותר בעץ האנושות, הצומחים קרוב יותר אל השמש.

אנשים התנהגו כהלכה, מבלי לדעת שהתנהגות זו היא צודקת והולמת. הם אהבו וכיבדו זה את זה, מבלי לכנות זאת חסד. הם היו מהימנים וישירים, מבלי להחשיב זאת כנאמנות. הם כיבדו את המילה שלהם, מבלי לחשוב על כנות. בהתנהלותם היומיומית, הם עזרו זה לזה והעסיקו זה את זה, מבלי לחשוב זאת לחובה. הם לא שפטו את עצמם במונחים של צדק, היות ואי-צדק לא היה קיים בעולמם. מאחר שחיו בהרמוניה עם עצמם, עם זולתם ועם עולם הטבע, פעולותיהם לא הותירו את רישומן ולכן אין בידינו תיעוד פיזי אודות קיומם.

מאז הפירוד הגדול, הדאואיסטים מבקשים לשוב ולהשיג מצב של מעלות מושלמות על ידי טיהור הדברים שמונעים את ההרמוניה עם הדאו."

שלושת טועמי החומץ

האלגוריה אודות שלושת טועמי החומץ מיטיבה להעביר את הלך הרוח הדאואיסטי. ניתן להעבירה כציור, בליבו שלושת מובילי התורות הגדולות בסין – קונפוציוס, בודהה ולאו טסה – טועמים חומץ שמקורו באותה החבית. לקונפוציוס הבעה חמוצה על פניו, לבודהה ישנה הבעה מרירה, אך לאו טסה דווקא מחייך. 

החומץ כאנלוגיה לחיים

קונפוציוס חווה את החיים כחמוצים. על פי אמונתו, שלטון האדם על פני הארץ חוטא לדרך השמיים. החיים בהווה, לכאורה, סטו מנתיבם המיטיב של האבות הקדמונים. בהתאם לכך, קונפוציוס גילה הערצה לאבות הקדמונים ולפולחניהם העתיקים. למשל – טקס במהלכו הקיסר, כבן השמיים, מתווך בין השמיים האינסופיים לחיים הארציים והמוגבלים. בימי הקונפוציאניזם, התנהלו בהתאם למערכת פולחנית מסובכת שכללה הקפדה על נהלים מדויקים וקבועים. במסגרתה, כל פרט שימש למטרה קבועה בזמן קבוע. לכדי לתאר את דקדקנותו של קונפוציוס, נאמר עליו – "אם המחצלת לא הייתה מתוחה, המאסטר לא היה מתיישב".

פניו של בודהה, מוביל תורת הבודהיזם, עטו ארשת מרירה. על פי האלגוריה, הוא חווה את החיים על פני האדמה כמרים ומעוררי סבל. דרך עיניו, החיים הארציים נדמו למעגל מחזורי של כאבים, האפוף במלכודות דוגמת אשליות, התקשרויות רגשיות ותשוקות. הבודהיסטים האמינו שמציאת שלווה כרוחה בהתעלות מן "העולם המאובק" והגעה לידי נירוונה (Nirvana). כלומר, מצב של "העדר תנועה". לאחר הגיעו מהודו, ההשפעה הסינית שינתה את הבודהיזם והפכה אותו לאופטימי יותר. למרות זאת, הבודהיסטים הנאמנים עדיין האמינו כי ההסתבכויות המרירות של החיים הארציים מפריעות את נתיב הנירוונה.

תפיסת החיים הדאואיסטית

פניו של לאו טסה עטו חיוך. על פי אמונתו, ההרמוניה שהתקיימה בין השמיים לארץ מראשית הימים לא עזבה מעולם. יתרה מכך, חוויה הרמונית זו יכולה להתגלות בפני כל אדם בכל זמן – במידה וירפה מן החוקים (הנוקשים) של הקונפוציאניזם.

בספרו Tao Te Ching, כתב כי הארץ היא השתקפות מושלמת של השמימי. בהתאם לכך, היא נתונה לחוקים השמימיים – ולא לחוקי האדם. החוקים השמימיים אינם משפיעים רק על פלנטות מרוחקות, אלא גם על ציפורי היער ודגי האוקיינוס. בהתאם לאמונתו של לאו טסה, ביקום שורר איזון טבעי הנשלט על ידי חוקים אוניברסליים. ככל שהאדם מתערב באיזון זה, כך נפגמת ההרמוניה. ככל שנפעיל מאמץ, כך יגברו הצרות. כל תופעה ביקום היא בעלת טבע-פנימי משלה, אשר אין אפשרות לשנותה מבלי לגרום לקשיים. כשחוקים נוקשים, שרירותיים ומופשטים מוכתבים לנו מבחוץ, המציאות מחייבת מאבק והחיים אכן נחווים כחמוצים.

על פי לאו-טסה, החיים אינם מהווים כשורה של מלכודות – אלא כשיעור רב-ערך. ככל שנקפיד על למידת השיעור, הדברים יוסיפו להתנהל כשורה. במקום להפנות עורף ל"עולם המאובק", לאו טסה מציע לנו להצטרף לאבק העולם. המילה DAO (דרך) היא הכינוי שהעניק לאו-טסה לכוח המניע את כל הדברים בשמיים ובארץ. עיקרון זה הוא בלתי ניתן להסבר מילולי, והניסיון לתחום אותו במילים יהיה לעלבון הן לכוחות הבלתי-מוגבלים והן לאינטליגנציה האנושית. למרות זאת, ניתן להבין את טבעה של הדרך על ידי הפגנת אכפתיות כלפי החיים, המהווים לחלק בלתי נפרד ממנה. השקפת העולם הדאואיסטית מנחה להערכה, למידה ועבודה ישירה עם המתרחש ביומיום. אושר הנו התולדה הטבעית של הלך רוח זה.

שמחה ושלווה הן אכן אפיונים מרכזיים של הלך-הרוח הדאואיסטי. ניתן לזהות חוש הומור מעודן גם בכתבי-הקודש הדאואיסטיים המעמיקים ביותר ובספר הדאו בן 25 המאות. במילותיו של צ'ונג טסה, הסופר הדאואיסטי השני במעלה, הצחוק מפעפע כמים הנובעים ממעיין.

החיוך של לאו טסה

כיצד זה הגיוני שלאו טסה מחייך? הרי שהחומץ, המייצג את תמצית החיים, הנו לבטח בעל טעם רע מאוד – כפי שמרמזת הבעת פניהם של החכמים האחרים. אולם, כאשר פועלים בהרמוניה עם נסיבות החיים – ההבנה הדאואיסטית מאפשרת חוויה חיובית גם מול מה שנוטה להיתפס כשלילי. החמיצות והמרירות נובעות מהשכל המכשיל, אשר אינו מסוגל להוקיר. המסר של אלגוריית טועמי החומץ מוביל לכך שהחיים עצמם, כאשר הם משמשים למטרה לה נועדו, הם למעשה מתוקים.

לנוע עם תנועת המציאות

כשנוגעים בנושא הדאואיזם, אנשים עשויים להתפלא על הפערים בינו לבין תפיסת האלוהות השכיחה במערב. זאת מכיוון שהדאואיזם מציע קיום של יחסים שונים ביננו לבין האלוהי.

כאמור, את המילה "דאו" ניתן לפרש כדרך הגדולה, כעיקרון הקיומי, כתנועת המציאות, כמהות המקיימת את כולנו והמתקיימת בתוך כולנו. השמיימי כבר נוכח בתוכנו ומתבטא בנשמתנו, בגופנו וכל פרט של עולם הטבע האופף את כולנו. בזכות היכולת להכיר בו, לבטוח בתנועתו ולהרפות אל תוכה – נוכל להסתנכרן עם התנועה היקומית הטבעית וליהנות מקיום חופשי יותר ממאמץ.

חוויה זו של הרפיה מכונה בפי הסינים "Wu Wei" ("וו-וואי") ומתורגמת כ"עשייה שבהיעדר עשייה". ניתן לדמותה להתנהלותו של עלה המתמסר לתנועת המים בנהר. חשוב להבהיר ש-"וו וואי" אינו מנחה לחיים של חוסר עשייה, אלא לנכונות לחיות מתוך סנכרון עם עצמינו ועם המציאות כאחד. בזכות היכולת לתת אמון בתבונת החיים ולהרפות אל תנועתה (במקום להתנגד לה) – נוכל לשמר אנרגיה רבה ולחוות יותר שלווה בחיינו. תרגול של מדיטציה דאואיסטית דוגמת Zuowang תומכת מאוד בתהליך מיוחד זה.

ספר הדרך והסגולה

כצעד ראשון בדרך לשילוב החכמה הדאואיסטית בחייכם, אציע את הקריאה בספר הדאו מאת לאו טסה. לספר ישנם תרגומים רבים לאנגלית ולעברית. מתוכם, אני נעזרת בתרגומו של ניסים אמון. ספר ייחודי זה מורכב ממעין שירים, במהלכם הכותב עושה כל שביכולתו על מנת לתאר את הדאו. זוהי אינה משימה קלה, היות והדאו מתואר כבלתי ניתן לתיאור. על מנת לעורר את תאבונכם, אשתף עמכם את חלקו הראשון.

הדרך / ספר הדאו

"את הדאו הנצחי
לא ניתן לתאר במילים
כל שם אשר אנסה לתת לו
רחוק יהיה משמו האמיתי

נטול שם הוא
מקור ראשיתם
של שמים וארץ
נטולת תואר
היא אימם
של ריבוא הדברים

בעל התאוות
רואה את הנגלה בלבד
אך אם רק נטול תאווה תהיה
תוכל לראות גם נסתרות

ישנם דברים רבים בעולם
ושמות שונים לכולם
אך ישנה תעלומה גדולה
גם מלפנים וגם מאחור
הסוד הגדול ועולם התופעות
שמותיהם שונים
אך מקורם אחד

לחיות ללא פחד
לחוש את העולם
לחוות את המכשולים
לדעת את העולם

מעבר לשער התופעות
זורם נהר הדאו."

החיבור האישי שלי לדאואיזם

אינני משייכת את עצמי למערכת אמונה מובנית כלשהי. מאידך, אין ספק בכך שהדאואיזם והתורה הילידית-אמריקאית מדברות בשפה של נשמתי. שתיהן התגנבו אל חיי כאילו במקרה, במהלך רצף של צירופי-מקרים מופלאים. דרך עיגון הלך רוחן בחיי, אני מגלה צוהר אל האלוהי בכל-יום.

באופן טבעי, מבלי שחתרתי לכך במכוון, תורתן נשזרה אל עומק עשייתי. הלך הרוח, הפילוסופיה והכלים היישומיים שהן מקיימות נוגע הן בטיפולי ההילינג השאמני והן בתהליכים הנטורופתיים בקליניקה. גם שיטת הריפוי האנרגטי שפיתחתי, הילינג אלמנטלי, נשענת על עקרונות המשותפים לשתי התורות. נכון להיום, אני לומדת רפואה סינית על מנת להוסיף ולהעמיק את הידע שלי אודות התורה הקדומה.

למרות שמדובר בפילוסופיות שונות שמקורן בשני מקומות שונים בעולם, אני מוצאת ביניהן קווי דמיון רבים מאוד. נראה כי שתיהן מקדשות את אותם הערכים, בהתאם לייחודיותה של התרבות מהן נולדו.

קווי דמיון בין הדאואיזם לחכמה האינדיאנית

תפיסת אלוהות חובקת-כל

תיאורו של "הדאו" מזכיר את האלוהות הראשית של הילידים-האמריקאים. בשפת הלאקוטה, אלוהות זו מכונה "ואקן טנקה" – הרוח הגדולה. כמו הדאו, גם הרוח הגדולה מייצגת את תנועת החיים הנוכחת בכל. אלוהות זו מתבטאת בכל דבר בעולם הטבע (כולל הגוף והנפש האנושיים). בשני המקרים, האלוהות היא רכה, ניטראלית ונטולת דרישות מיוחדות. על מנת לחוות אותה, עלינו ללמוד להירתם למקצב המיוחד שלה. עבור שתי התרבויות, החיבור לאלוהי נערך בזכות קיום קשר מכבד ומלא בחמלה עם ביטויי העצמי והטבע כאחד.

קדושת החיבור אל הטבע

שתי התרבויות חותרות ליחסי-משפחתיות עם עולם הטבע. כאשר אנו מתבוננים בצמיחת הצמחים, התנהלות בעלי החיים, התגבשות הקריסטלים ותנועת העונות, בכוחנו ללמוד אודות מקצבי החיים. מקצבים אלו אינם נוכחים רק מסביב לנו, אלא גם בתוכנו.

התרבות האינדיאנית מדגישה זאת בהתייחסותה לאיכויות הריפוי הייחודיות של כל ביטוי טבעי באשר הוא. ניתן ללמוד מהן רפואותיה של כל בריאה על ידי היכרות עם דרכיה וכישרונותיה המיוחדים. למשל, הדביבון הנבון מחזיק ברפואת החכמה ועץ האלון בעל השורשים העמוקים מחזיק ברפואת היציבות הפנימית. כאשר אנו מבלים במחיצתם, בכוחנו ללמוד מהם ולעגן את רפואתם בחיינו.

משאלה להשבת ההרמוניה

שתי התרבויות מייחלות לחיים של שלום בין כל הקיים. גם ילידי-אמריקה מתארים מצב אוטופי הזהה בתיאוריו ל-"עידן המעלות המושלמות" הדאואיסטי. ילידי-אמריקה מכנים אותו "חזון הקשת בענן". במילים אלו, הם ממחישים מצב בו כל הצבעים והתדרים האנרגטיים מתקיימים יחד בהרמוניה. ככל שאנו למדים לחיות בהרמוניה עם עצמינו ועם עולם הטבע, כך חזון מיוחד זה מעמיק את שורשיו במציאות.

תודעת האחדות מתחילה בתוכנו

מסע השיבה של האנושות לאחדות עם עצמנו ועם עולם הטבע אינו נשען על מלחמה בין אנשים "מוארים" לבין אנשים "חשוכים". על מנת לצמצם את החשיכה, עלינו להגביר את האור. על מנת שנוכל לחוות חמלה כלפי אחרים, עלינו להכיר ולקבל בחמלה את החשיכה המתקיימת גם בתוכנו. הדאואיזם אינו מנחה לטוהר מושלם, אלא להרפיה וחמלה כלפי הקיים. בסיוע החכמה הגלומה בו, נוכל להניח למאבק ולהתמקד בהוויה.

לטעמי, הדרך הישירה והמעמיקה ביותר ליצירת שינוי קולקטיבי נשענת על מתן דוגמה אישית. כשאנו למדים לנהוג בעצמינו ובזולתנו בארשת אוהבת וסבלנית ולקדש את יופייה של הפשטות הטבעית, אנו מהדהדים את הלך הרוח הזה אל חברינו ושכנינו ומזכירים להם שביכולתם לבחור בכך בעצמם. "עידן המעלות המושלמות" או "חזון הקשת בענן" היא מציאות שבכוחנו לברוא. זאת על ידי חתירה לעברה, צעד אחד קטן בכל פעם.

מאחלת לכם שתיהנו מהדרך הגדולה,
איילה אריאל
מטפלת ברפואה מסורתית

באהבה גדולה,

רוצה לשתף את המאמר עם חברים? (:

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

אפשר לברך אותך?

"אהו מיטקויא אויאסין" (Aho Mitakuye Oyasin) היא ברכה בשפת שבט הלאקוטה האינדיאני. משמעותן הפשוטה של המילים היא "תודה לכל קרוביי". הברכה מבטאת את השקפת עולמם של בני השבט, על פיה כל הקיים ביקום (בני האדם, בעלי החיים, הצמחים, האבנים, אדמת כדור הארץ, כוכבי הלכת ועולם הרוחות) מאוחד בקשרים טהורים של אהבה משפחתית. הייצוג האלוהי של שבט הלאקוטה מכונה "ואקן טנקה" (הרוח הגדולה) ומתואר כאיחוד השלם בין כל חלקי הבריאה. יחד, כולנו יוצרים את האחדות הגדולה. 

מתעניינים לגבי הגעה למפגש טיפולי או לשיעור פרטי לתרגול שאמני?

השאירו את פרטיכם בתיבת ההודעות ואשמח לקבוע אתכם שיחת היכרות חינמית. אפשר גם פשוט לשלוח לי ווטסאפ (:

צרו קשר